חדוה הגיעה אלי כדי להתמודד טוב יותר עם מערכת היחסים שלה עם אמה המבוגרת. אמא שלה פיתחה בה תלות גדולה, ונהגה להטריד אותה לעתים קרובות ביותר ולהטיל עליה מטלות ממטלות שונות, חלקן נראו לחדוה מיותרות לגמרי ונובעות מעצלנות של אמה. כמעט כל שיחה עם אמא שלה היתה מביאה את חדוה למצב של התפוצצות, כעס ואכזבה. היה לה חשוב להתחיל לומר לאמא שלה "לא, אני לא אעשה את זה- את מסוגלת לעשות את זה בעצמך" במקרים שלא התאים לה לעשות מה שהאם ביקשה, לומר את ה"לא" בצורה רגועה, ובלי להרגיש נקיפות מצפון.
לחדווה היה קונפליקט פנימי בתוכה- חלק ממנה רצה לדאוג לאמא שלה, לתת לה חסות, לעזור לה, בעוד שהחלק השני כעס על כך שהכל נפל עליו. בתהליך מרתק של יישוב הקונפליקט הפנימי יצאה חדווה עם תובנות שעשו לה "וואו". משהו בה נרגע, אחרי שהיא הבינה מה באמת חשוב לה, ואיך היא יכולה להשיג את מה שחשוב לה. נקודת ההסתכלות שלה על דברים השתנתה.
בפגישתנו שבוע לאחר מכן אמרה חדווה בפתח הפגישה "זה כאילו שאמא שלי השתנתה השבוע". התובנות שחדוה קיבלה מהפגישה והרוגע שנלווה להן הקרינו ממנה החוצה. היחס שלה לאמא שלה השתנה ובעקבותיו גם הגישה של אמא שלה.
במהלך הפגישות הסתבר שדפוס היחסים הזה בין חדוה לאמא שלה, החל כבר בילדות של חדוה. בכמה תהליכים של חזרה לעבר "ניקינו" את המשקעים מהעבר, כך שההתמודדות של חדוה עם אמא שלה בהווה הפכה קלה יותר, וחדווה הפכה סבלנית יותר, וקיבלה את אמא שלה כפי שהיא.
בסיום אחת הפגישות חדווה אמרה לי "בחיים לא האמנתי שאני אעשה דברים כאלה. אבל זה פשוט עובד! אני מרגישה נינוחה, שלווה..."
תוך כדי התהליך נפל לחדווה האסימון. כאבי הראש והמיגרנות שמהן היא סובלת הם תוצאה של הכעסים שלה.
בתחילת סדרת הפגישות שלנו חדוה אמרה "אוף" ברגע שראתה את המספר של אמא שלה על צג הטלפון. היא נכנסה ל"כוננות ספיגה" ולכעס עוד בטרם החלה את השיחה. בסיום סדרת המפגשים שלנו כבר לא היה אותו "אוף" , ואפילו חדווה יזמה בעצמה שיחות טלפון לאמא שלה, והאווירה ביניהן השתפרה באופן משמעותי. חדווה מקבלת את אמא שלה כפי שהיא, על כל מגבלותיה, והיחס שלה אליה השתנה.
