לכולנו יש את הרגעים האלה שלא בא לנו לעשות דברים שאנחנו יודעים שהם חשובים לנו.
לא בא לנו עכשיו לעשות ספורט
לא בא לנו לטפל בניירת
לא בא לנו עכשיו להכין את העבודה
לא בא לנו לחתוך לעצמנו סלט טרי
פשוט לא מתחשק.
עמוק בפנים אנחנו יודעים שזה חשוב שנעשה את הדבר,
אבל בתכל'ס- אנחנו לא עושים.
אנחנו לוקים בתרצת נפוצה ומוצאים תירוצים וסיבות (הגיוניות! הן תמיד הגיונית!) למה לא עכשיו. למה הפעם אפשר לוותר. למה נעשה את זה ממחר. לא היום. סיבות יש בשפע.
אז לפעמים באמת חשוב להקשיב לעצמנו ואם זה באמת באמת לא מתאים עכשיו – אז להיות עם חמלה עצמית, להתגמש, ולשחרר.
אבל בדרך כלל אלו תירוצים.

אז מה עושים כשאנחנו רוצים לעשות משהו אבל לא ממש מצליחים להביא את עצמנו לעשות אותו?

בואו נחזור לאתמול, ואני אשתף אתכם בכמה דברים שעזרו לי לצאת לשחות למרות שממש לא התחשק לי:

1. לנעוץ- לרשום את מה שחשוב לכם לעשות ביומן. ממש כמו פגישה חשובה או תור לרופא. בסוף כל שבוע, אני מסתכלת על הלו"ז המתוכנן שלי לשבוע הבא, בודקת איפה אני משבצת את השחיה ורושמת את זה ביומן, ממש כמו שאני רושמת פגישה בקליניקה או שיעור או הרצאה שיש לי. אותו דבר אני עושה עם שיעורי יוגה, דייט זוגי, דייט עם אחד הילדים שלי, פגישה עם חברה, הופעה, או כל דבר שאני רוצה לעשות. אני יודעת שאם זה לא רשום ביומן, אני מקטינה משמעותית את הסיכוי שאמצא לזה זמן. השוטף פשוט ישטוף את זה. לפעם אחרת. למחר כך.
    
2. לשאול למה- אז כשהבנתי שממש לא בא לי לזוז מהספה שרק עכשיו התיישבתי עליה, שאלתי את עצמי- זוכרת למה חשוב לך לשחות? מה זה ייתן לך? עצמי ישר ענתה לי: כן! אני אוהבת את ההרגשה הטובה של האחרי, כשהגוף מוצף באנדורפינים, אני אוהבת את התחושה של להיות בכושר, אני יודעת שזה תורם לי לבריאות, לשמחת החיים ולאנרגטיות, אני גאה בעצמי אחר כך ומרגישה חיונית ומפוקסת. כשנזכרתי למה בעצם אני צריכה לזוז עכשיו מהספה, התחברתי למוטיבציה הפנימית שלי, ומייד היה לי קל יותר לזוז.
    
3. לדמיין את התמונה של האחרי- השתמשתי באחד הכלים של ה NLP לחיבור למוטיבציה והוא לדמיין את התמונה של התוצאה הרצויה (תמונת האאוטקאם). איך אני אהיה אחרי אימון השחיה. איך איראה, איך אשמע, איך ארגיש, מה אומר לעצמי כשאסיים את האימון. בניתי בראש תמונה מנטלית מאוד ברורה שמערבת את כל החושים, וזה מייד גרם לי לרצות להיות שם, אחרי שאסיים את האימון. הופ, המוטיבציה המשיכה לעלות.
    
4. משא ומתן עם עצמי - הייתי ממש עייפה, ועצם המחשבה על לשחות עכשיו 60 בריכות עייפה אותי עוד יותר. אז עשיתי משא ומתן עם עצמי. גם 30 בריכות זה בסדר, גם 20. העיקר לעשות משהו. שחררתי את הפרפקציוניזם, הרגעתי את עצמי, ועצמי נרגעה ויצאה לשחות בידיעה שמקסימום היא תעשה מה שהיא יכולה וכמה שהיא יכולה.

כל התהליך הזה לקח דקות ספורות, ובסופו קמתי, לבשתי את בגד הים, לקחתי את כל הציוד ויצאתי לבריכה. הלכתי עם הידיעה הפנימית המרגיעה שמקסימום אני אפרוש אחרי 20-30 בריכות. העיקר לזוז. אבל מה שקרה לי בפועל זה שאחרי שהתחלתי, האנרגיה התחילה לחזור אלי, וכך המשכתי עוד ועוד.... עד שהשלמתי את כל 60 הבריכות שאני בדרך כלל שוחה.
כי מה שהכי קשה לנו זה להתחיל, אבל מרגע שהתחלנו- כבר הרבה יותר קל לנו להמשיך. מכוח האינרציה. ואז אנחנו מוצאים את עצמנו משלימים את המשימה.
ולפעמים, באמת אנחנו צריכים להקל על עצמנו. מתוך הקשבה וחמלה עצמית. ואולי לשחות רק חלק מהבריכות. אולי לעצור ב 30 או 40 או 50.
לזכור שהחיים הם לא שחור או לבן.
זה לא הכל או לא כלום.
ועשרים בריכות עדיפות על כלום.
ולהתחיל לכתוב את העבודה עדיף על לא לעשות כלום.
בין השחור ללבן יש הרבה גוונים של אפור.
 
מה לך עוזר להזיז את עצמך לעשות משהו שלא הכי בא לך?
אשמח לקרוא שיתופים :)

ואם מעניין אותך ללמוד איתי NLP- כאן יש פרטים על הקורסים הקרובים
http://nlp.timora.co.il/nlppractitioner2